הלקוח מאשר בלינק, והייצור מתחיל מעצמו.
שולחים את ההזמנה כלינק. הלקוח פותח בנייד, רואה בדיוק מה הוא מקבל ובכמה, ומאשר. בלי התחברות, בלי PDF שהולך ובא, בלי "קיבלת את המייל שלי".
ברגע שהוא מאשר, כל מה שבית הדפוס שלכם עושה בשלב הבא קורה לבד.
כל ההזמנה, ערוכה ללקוח
כל עבודה עם ההדמיות שלה, המוצרים לפי וריאציה וכמות, ההדפסות עם המיקומים והקבצים, המשלוח ותאריך האספקה המשוער, ואז הסיכומים עם המע״מ בשורה משלו.
מספר הטלפון הוא הסיסמה
הלינק מבקש את הטלפון שרשום על ההזמנה ושולח אליו קוד. זה מספיק כדי שהעמוד לא ישב פתוח באינטרנט, בלי להכריח את הלקוח להחזיק חשבון.
זה העמוד שלכם, לא שלנו
הלוגו שלכם, הצבעים שלכם, שם העסק ופרטי הקשר שלכם. הלקוח מאשר הזמנה מכם.
האישור הוא טריגר
זה לא רק דגל שמתהפך. האישור מפעיל את מה שהגדרתם: להעביר לייצור, לשלוח מייל אישור, לחשב דדליינים מהיום, ולהודיע למי שאחראי על העבודה.
אפשר גם לשלם באותו עמוד
כשסליקה מחוברת, אותו לינק נושא עמוד תשלום אמיתי, והזמנה ששולמה מאשרת את עצמה.
איך זה עובד
שולחים את הלינק
מתוך ההזמנה, במייל או בכל דרך שאתם כבר מדברים בה עם הלקוח.
הוא מאמת וקורא
קוד לטלפון שעל ההזמנה, ואז ההזמנה עצמה על המסך שלו.
מאשר או דוחה
דחייה נרשמת על ההזמנה יחד עם מה שהוא כתב, ולא נעלמת בתוך תשובה במייל.
בית הדפוס זז
הדדליינים ננעלים, הסטטוס משתנה, המיילים יוצאים והעבודה מופיעה ברצפת הייצור.
שאלות שבתי דפוס שואלים
ומה אם הלקוח רוצה שינוי?
הוא דוחה עם הערה, שנוחתת על ההזמנה ומודיעה למי שאחראי עליה. אתם עורכים ושולחים שוב את אותו הלינק.
אפשר לאשר במקומו?
כן. לקוח שמעדיף טלפון מקבל אישור מהאדם שענה לו, ואותן אוטומציות רצות בשני המקרים.
בואו לראות את זה עובד בבית דפוס כמו שלכם.